<h1>שבלי הלקט סימן צ'</h1>
<h2>דף קמג:</h2>
תנו רבנן אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין, ואם יצאו מעצמן אסורין. ר' יהודה אומר אם לאוכלין היוצא מהן מותר ואם למשקין היוצא מהן אסור. אמר ר' אבא אמר רב יהודה אמר שמואל מודה ר' יהודה לחכמים בזיתים וענבים, פי' שאם יצאו מעצמן אסורין, ומודים חכמים לר' יהודה בשאר פירות, פי' שיצאו מעצמן אם לאוכלין היוצא מהן מותר ואם למשקין היוצא מהן אסור. אמר ליה ר' ירמיה לר' אבא אם כן במאי פליגי. אמר ליה לכי תשכח. רב נחמן בר יצחק אמר מסתברא בתותין ורמונים פליגי. אמר ר' יוחנן הלכה כר' יהודה בשאר פירות. תניא סוחטין בפגעין ובפרישין ובעזרדין אבל לא ברימונים. שלבית מנשיא היו סוחטין ברימונים. פי' אבל לא סוחטין ברימונים בשבת, לפי דשלבית מנשיא בן מנחם היו סוחטין אותן בחול ונמצאו שהן בני סחיטה ולכך אסור לסוחטן בשבת. אמר רב נחמן הלכה כשל בית מנשיא. כתב רבינו יצחק פאסי זצ"ל: נמצא עכשיו הכלל הראוי מכל אילו הדברים שזיתים וענבים אין סוחטין אותן בשבת. ואם יצאו מעצמן אסורין, בין למשקין בין לאוכלין לדברי הכל. ותותים ורימונים אסור לסוחטן. ואם יצאו מעצמן, לר' יהודה אם לאוכלין היוצא מהן מותר ואם למשקין היוצא מהן אסור. ושאר פירות כגון פרישין ופגעין ועוזרדין וכיוצא בהן מותר לסוחטן לכתחילה בשבת לדברי הכל. ואי איכא מאן דסליק אדעתיה, דרימונים בהדי זתים וענבים הוו דהא אמר רב נחמן הלכה כשלבית מנשיא, ההיא לעיניין סחיטה איתמרא דאין סוחטין אותן בשבת, אבל אם יצאו מעצמן והן לאוכלין מותרין כר' יהודה. והכי נמי מסתברא דקתני סוחטין בפגעין ובפרישין ובעוזרדין אבל לא ברמונים, אלמא בסחיטה לכתחילה קאי. ורבינו ישעיה זצ"ל כתב כל שדרכו בסחיטה כגון תפוחין שמוציאין מהן יין, וכן הלימוני שהן חדשים שסוחטין אותן למימיהן אסורין ודמו לרימונים. ומורי ר' יהודה ביר' בנימן זצ"ל אחי השיני כתב, דנראה שמותר לסחוט הלימוני דלא דמו לשום ובוסר ומלילות, דהני דרכן בכך והוו דומיא דתותים ורימונים כרבנן דפליגי עליה דר' יהודה, שהרי רגילין לסחוט הבוסר לצורך הקיץ, וגם השום דרכו בכך, כדאמרן שום שריסקו מערב שבת וכולי, כדלעיל, אבל הלימוני דומין לפגעין ופרישין שאין דרכן בכך ומותר לסוחטן בקערה, אע"פ שאין בה אוכל, ועתיד לערב שם אוכל, דכולי עלמא ידעי דלמתק אוכלי עבדי ולא לצורך משקה. אבל אם היה אוכל בקערה וסוחטין עליו ליכא מאן דפליג דודאי שרי. כתב בעל היריאים בשר הנבלע בו מרק יזהר אדם שלא יסחוט לצורך משקה היוצא ממנו. והנותן בשר במרק, או שורה פתו ביין, ומחזרו לפיו ומוצץ היין חושש אני לו מחטאת. וכל שכן המוצץ בפיו משקה מענבים וכיוצא בהן. וכתב אחי ר' בנימן נר"ו, דאין במציצת בשר ופת ולא במוצץ משקה מפירות או מענבים בפיו דרך סחיטה כלל. ואפילו תימא דהוי דרך סחיטה, לא חמירו מפרישין ופגעין, ואין איסור סחיטה שייכה אלא בדבר שדרכו להיות משקה, כגון זתים וענבים וחשיב, אבל הכא מה חשיבות יש לו למשקה בתוך פיו. ואפילו אם יתכוין למצוץ המשקה ממנו בפיו, אוכל הוא חשוב ובטלה דעתו אצל כל אדם. וכן כתב בעל הדיברות זצ"ל דאפילו למצוץ משקה מן הענבים מותר לכתחילה שאין דרך סחיטה בפיו, אבל יניקה בפה לכתחילה אסור. וכל דבר שאין דרכו בכך לא גזרו ביה ואינו תולדה. וחלות דבש שריסקן מערב שבת ויצאו מעצמן, וכן זיתים וענבים שריסקן מערב שבת ויצאו מעצמן, אסורין. ר' אלעזר ור' ישמעאל מתירין. והילכתא כוותייהו. ובעל התרומה זצ"ל כתב גיגית מלאה ענבים בעוטין ויש הרבה יין צלול בגיגית ושוהא שם שבוע או יותר, מותר ליקח בשבת מן היין שבגיגית אע"פ שכל שעה יוצא מתוך הענבים השחוקים, כיון שמערב שבת היה שם כבר הרבה יין צלול בגיגית, ואותו שיוצא בשבת כיון שיוצא מעט מעט מתערב ומתבטל ביין שכבר יצא ולא היה מעולם בעין היין היוצא בשבת, דנאסור אותו מטעם דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל. וכן כשהענבים שלימין ונותנין יין צלול עליהן, אע"פ שהענבים מתבקעין ויוצא מהן יין בשעת יציאתו מתערב ומתבטל ביין צלול שלהתר. ומחוסרין זיבה דאסור, היינו כי ליכא יין צלול מערב שבת ומתמצה בשבת מן הענבים המרוסקין. וכן הענבים שדרכן היטב והוציא מהן יין ונתן שם מים שרי. ואפילו לא נתן שם מים אלא היין זב ומתמצה מאיליו כיון ששחקן תחילה היטב שרי.
